עודכן לאחרונה: 24 בספטמבר 2026
רוב הממירים עובדים כך: הם שולחים את הקובץ שלכם לשרת שלהם, השרת ממיר אותו ומחזיר לכם עותק להורדה. לאורך כל הזמן הזה – ולכל התקופה שהחברה שומרת אותו – עותק של הקובץ שלכם יושב על מחשב שאין לכם שליטה עליו.
הסוג השני עובד בתוך הדפדפן. כשפותחים את הדף, הממיר עצמו יורד למכשיר שלכם, והקובץ נקרא ומומר שם. שום דבר מהקובץ לא צריך לעבור לשום מקום, ולכן בצד השני אין מה לשמור.
מבחוץ שניהם נראים בדיוק אותו דבר: דף, כפתור, הורדה. ההבדל מתגלה רק למי שמחפש אותו.
שירות שמבטיח למחוק קבצים אחרי שעה מתאר את המדיניות שלו, ואין לכם דרך לאמת מדיניות. עותקים יכולים להישאר בגיבויים, ביומנים או בזיכרון מטמון; החברה יכולה לעבור לבעלים אחרים; השרת יכול לשבת במדינה שעל החוקים שלה לא הסכמתם. כל זה לא אומר שאתר מסוים עושה שימוש לרעה בקבצים – רק שברגע שהקובץ יצא, ההחלטה כבר לא בידיים שלכם.
לא כל קובץ חשוב. מם שהומר ל-PNG לא מעניין אף אחד. אבל המסמכים שאנשים צריכים להמיר הכי הרבה הם בדיוק הרגישים – אלה שפורטלים של ויזות, בנקים, אוניברסיטאות ומשרות דורשים:
ההמרות באתר הזה רצות בדפדפן שלכם: PDF, וורד, אקסל ו-CSV, תמונות, אודיו ווידאו, קריאת טקסט מתמונות, הסרת רקע וכלי תמונות הוויזה. הקובץ לא נשלח אלינו, ואחרי שדף הכלי נטען הוא ממשיך לעבוד גם בלי חיבור – מבחן מצב הטיסה שלמעלה עובר.
ארבע תכונות לא יכולות לעבוד כך, וכל אחת מהן אומרת זאת בדף שלה וברגע שמשתמשים בה:
המכשיר שלכם עושה את העבודה, ולכן המהירות תלויה בו: סרטון ארוך לוקח את הזמן שהטלפון או המחשב הנייד שלכם צריכים, לא את הזמן שמרכז נתונים היה צריך. בפעם הראשונה שמשתמשים בכלי כבד, המנוע שלו יורד פעם אחת. ונרשמת ספירה קטנה ואנונימית – איזה סוג קובץ, בערך באיזה גודל, והאם זה הצליח – אף פעם לא שם הקובץ או התוכן שלו. כל הפרטים בדף המרה בלי העלאה ובמדיניות הפרטיות (באנגלית).
עמוד זה בשפות אחרות: English · العربية · বাংলা · Deutsch · Español · فارسی · Français · हिन्दी · Bahasa Indonesia · Português · Русский · Türkçe · اردو · 中文