פועל על המכשיר שלכם · הקובץ לא עוזב את המכשיר.
כל שגרירות מבקשת תמונה אחרת, ורוב המספרים האלה מפורסמים ברשת בחינם – סטודיו לצילום פשוט גובה מכם כסף כדי לעמוד בהם. הגרלת הגרין קארד (Diversity Visa) של ארה״ב דורשת JPEG ריבועי, 600×600 פיקסלים ופחות מ-240 ק״ב. פורטל הויזה האלקטרונית של סעודיה דורש בדיוק 200×200 פיקסלים, בין 5 ל-100 ק״ב. שנגן ודרום קוריאה משתמשות שתיהן בתקן ההדפסה של 35×45 מ״מ. שבעה-עשר יעדים מובנים בכלי. תשעה מהם אומתו בדף של השגרירות, הקונסוליה או הממשלה שמפרסם את המספרים (נקרא לאחרונה ב-24 בספטמבר 2026); בשמונה האחרים, ביניהם יפן ופקיסטן, הדף הזה לא היה קריא או לא מציין את המספרים, ולכן הכלי מסמן אותם „נדרש בדרך כלל – ודאו לפני ההגשה“.
הכלי מחזיק את הדרישות האלה כדי שלא תצטרכו לחפש אותן. בחרו יעד, הוסיפו תמונה מהגלריה או צלמו סלפי, גררו את הפנים לתוך המדריך, והורידו JPEG בדיוק בפיקסלים שהפורטל דורש – דחוס ממש מתחת למגבלת הגודל, עם צפיפות ההדפסה כתובה בקובץ כך שהוא יודפס במילימטרים שנקבעו (300 DPI ברוב הפורמטים). אם הרקע עמוס, כלי הרקע המובנה יכול להפוך אותו ללבן חלק במכשיר שלכם, עם מברשת שמחזירה שיער שהחיתוך האוטומטי לקח. אל תשתמשו בו לארה״ב, לבריטניה, לקנדה או לאוסטרליה: הרשויות שם דוחות תמונות ערוכות, אז צלמו מול קיר חלק ובהיר והשתמשו בכלי רק לחיתוך ולהתאמת הגודל.
הכול רץ בדפדפן שלכם: תמונת הפנים שלכם לא מועלית לשרת. דרישות שמוצגות כעובדה אומתו בדף ממשלתי רשמי בסבב המחקר שלנו; גדלים שפורטל מציין רק באופן לא רשמי, או שמצאנו רק כשהם חוזרים באתרים של צד שלישי, מסומנים „נדרש בדרך כלל – ודאו לפני ההגשה“ ולא מוצגים כרשמיים. כמה מדינות הושארו בחוץ בכוונה: הויזה האלקטרונית של טורקיה לא צריכה תמונה בכלל, וכמה פורטלים של דרכונים (בנגלדש, הפיליפינים, אינדונזיה) מצלמים את התמונה במקום ולא מקבלים העלאה – כלי לשלב שלא קיים רק היה מטעה.
לא מיועד ל: שיפוט ההתאמה של הפנים עצמן – כללי ההבעה, המשקפיים והתאורה נבדקים על ידי השגרירות, לא על ידי תוכנה.
התמונה המוגמרת מצוירת בדיוק בגודל הפיקסלים של היעד. התמונה שלכם מוגדלת כך שתמיד תכסה את המסגרת, והגרירה נעצרת לפני שהקצה שלה נכנס למסגרת, כך שלתוצאה אף פעם אין שוליים ריקים.
האליפסה המקווקוות היא מדריך, לא מדידה. הגובה שלה הוא אמצע טווח גובה הראש של היעד: לארה״ב, שבה הראש צריך לתפוס 50% עד 69% מגובה התמונה, האליפסה היא כ-60% ממנו. הכלי לא מזהה את הפנים שלכם. הראש יוצא בגודל שקבעתם בזום ובגרירה, אז יישרו את קודקוד הראש ואת הסנטר עם האליפסה.
הזום נע בין 1× ל-3× ולא יורד מתחת לזה, כך שסלפי שבו הפנים כבר ממלאות את התמונה לא יכול להיעשות קטן יותר במסגרת. צלמו מרחוק יותר, עם הכתפיים וקצת מקום מעל הראש בתמונה, והתקרבו כאן במקום זאת.
כשהיעד קובע מקסימום, ה-JPEG מקודד קודם באיכות 95 ואז נמוך יותר, עד 28 אם צריך, והגרסה הגדולה ביותר שמתחת למקסימום נשמרת. בלי מקסימום הוא נשמר באיכות 92. כשיש גם מינימום, כמו 50 ק״ב לבריטניה או 60 ק״ב לקנדה, תמונה שיוצאת קטנה ממנו מקודדת שוב באיכות 98 ואז 100.
בפורמטים להדפסה נכתבת לקובץ צפיפות של 300 DPI, כך שתמונה של 413 × 531 פיקסלים מודפסת ב-35 × 45 מ״מ כשמדפיסים בגודל אמיתי. כרטיס התוצאה מציג את הגודל הסופי ומזהיר אם הוא פספס את המקסימום או את המינימום. הערה מזהירה כשהאזור שבמסגרת היה צריך להיות מוגדל, מה שיכול לגרום לתמונה להיראות רכה.
«גודל מותאם» מקבל רוחב וגובה מ-50 עד 4,000 פיקסלים ומקסימום אופציונלי בק״ב. הוא לא כותב צפיפות הדפסה ולא קובע מינימום, כך שאם הטופס שלכם מציין אחד מהם, השוו אליו את כרטיס התוצאה. מקסימום קטן מדי לגודל הפיקסלים אי אפשר להשיג: הקובץ נשמר באיכות הנמוכה ביותר ומסומן כמעל המגבלה, אז הקטינו את גודל הפיקסלים או הגדילו את המגבלה.
כפתור הרקע פותח את אותו כלי חיתוך כמו בעמוד /remove-background, שם מוסברים החיתוך האוטומטי ומברשות «שחזור» ו«מחיקה». כאן הרקע קבוע ללבן, ו«שימוש בתמונה זו» מחזיר את התמונה הנקייה למסגרת בלי לשנות את המיקום או הזום שלכם.
עמוד זה בשפות אחרות: English · العربية · Deutsch · Français · Español · Русский · Português · 中文 · हिन्दी · Türkçe · فارسی · اردو · Bahasa Indonesia · বাংলা